<h1>אבודרהם סדר שחרית של חול</h1>
<h2>דף כח:</h2>
וכתב בעל ההשלמה דע כי ארבע כוונות חלוקות זו מזו בק"ש, כוונת הלב וכוונת קריאה וכוונה לצאת וכוונת קבע. כוונת הלב לא בעינן אלא פסוק ראשון, כוונת קריאה בעינן לכל הפרשיות, שאם היה קורא לא יצא. וכוונה לצאת לא בעינן אפי' בפסוק ראשון שאפי' לא כיון לבו לצאת יצא דמצות אין צריכות כוונה. וכוונת קבע בעינן בפרק ראשון שלא יעסוק במלאכתו ויקרא כדי שלא תהא קריאתו קריאת עראי.
<h2>דף כט.</h2>
יש לשאול למה אומר ש"ץ ברכות ק"ש בקול רם כדי להוציא את מי שאינו יודע וק"ש אומר בלחש שאין האחרים שומעים א"כ למה השמיעם הברכות, וי"ל כי מברכות ק"ש יכול ש"ץ לפטור את מי שאינו יודע מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה אבל מק"ש אינו יכול לפוטרו משום שנאמר ודברת בם מה שאין כן בקריאת התורה בצבור שהיא תקנת עזרא (ב"ק פב). וקריאת מגלה ותקיעת שופר ותפלה מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה וש"ץ יכול לפטור מאה אלף איש אבל מתלמוד תורה אין ש"ץ יכול לפטור לשום אדם, ועוד כי אין בור בעולם שאינו יודע לומר פסוק שמע ישראל, ובכך יצא ידי חובתו ולפיכך השמיעם הברכות.
<h2>דף לד:</h2>
כתב הרב רבי' שמשון מקוצי המתפלל ושהה באמצע התפלה כדי לגמור את כלה אם שהה מעצמו בלא דחוי ואונס שאם היה רוצה היה יכול לגמור אינו צריך לחזור לראש כההיא דמגלה שקרא לסירוגין (יח, ב). וכן ההיא דראש השנה (לד, ב) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. אבל אם שהה מחמת שהיו מים שותתין על ברכיו ולא היה יכול להתפלל באותה שעה זה ודאי אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש.
